בשנת 1985 קיקו, כרמן והאב מריו הציגו פרויקט להקדוש יוחנן פאולוס השני – שהתקבל בהתלהבות רבה מצדו – להפיץ מחדש את השליחות בצפון אירופה, ולשלוח משפחות בשליחוּת בליווי כוהן דת. בשנת 1986 האפיפיור שלח את 3 המשפחות הראשונות: אחת לצפון פינלנד, אחרת להמבורג (גרמניה) והשלישית לשטרסבורג (צרפת). בשנת 1987 שלוש המשפחות הראשונות נשלחו גם למה שמכונה "הפואבלו הצעיר" של אמריקה הלטינית.
ב- 30 בדצמבר 1988 יוחנן פאולוס השני, שהגיע במסוק למרכז הבינלאומי של הדרך הנאוקאטקומנאלית בפורטו סן ג'ורג'יו, שלח 72 משפחות בכל רחבי העולם. באותה הזדמנות, כשהוא דבר על המשפחה, במהלך הדְרָשָׁה אמר האפיפיור: "המשפחה הקדושה היא בעצם זו: המשפחה האנושית בשליחוּת אלוהית"… "כנסיית אלוהים הקדושה, אינך יכול לבצע את השליחוּת שלך, אינך יכול למלא את השליחוּת שלך בעולם, אלא דרך המשפחה והשליחוּת שלה"…"אתם חייבים, עם כל התפילות שלכם, עם העדות שלכם, עם הכוח שלכם, אתם חייבים לעזור למשפחה, אתם חייבים להגן עליה מפני כל הרס" . "משפחה בשליחוּת, השילוש הקדוש בשליחוּת".
מאז, יותר מ- 1,600 משפחות נשלחו על ידי האפיפיורים לחמש היבשות כדי לבצע שליחות עם עדותם על החיים הנוצריים, בדמותה של המשפחה הקדושה מנצרת, באמצעות צורות שונות של שליחוּת.
מדובר במשפחות שאחרי שנים של דרך הכשרה לאחר הטבילה – ורבות מהן נבנו מחדש -, מרגישות אסירות תודה על עבודת הישועה שאלוהים עשה בהן. משפחות אלה, רובן עם מספר ילדים, מציעות לצאת לשליחוּת ולהשאיר את הנוחות במקומות מוצאם. הם יוצאים למשימה בכל מקום בו הבישופים רואים את הצורך בעדות של משפחה נוצרית, כדי לחיות ולהתבסס בכנסיות המקומיות, מבצעים משימות שונות של השליחות, ובכך משתפות פעולה בהקמת קהילות נוצריות חדשות.
בתקנות הדרך, מצוין כי מימוש הדרך הנאוקאטקומנאלית יכול להיעזר על ידי משפחות בשליחוּת, אשר לבקשת הבישופים, מתיישבות באזורים לא-נוצריים או מקום בו נחשב "השתלת הכנסיה" (תקנות, סעיף 33,1).