היסטוריה

מה היא הדרך הנאוקאטקומנאלית?


סינתזה תאולוגית קטכטית בין העניים ביותר

הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית נולדה בשנת 1964 בצריפים של פאלומיראס אלתאס במדריד (ספרד). סביבת הצריפים מורכבת מהשכבות המושפלות ביותר בחברה: צוענים ופושעים, רובם אנאלפביתים, חסרי בית, גנבים, זונות, עבריינים צעירים, מהגרים וכו'. בסביבה זו נמט הזרע של הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית: בין עניים ואנשים בשוליים שמקבלים את הבשורה על ישוע המשיח מת וקם מהמתים, שם הרוח הקודש מתחיל תהליך חניכה נוצרית כמו הקַטֵקוּמֵנאט של הכנסייה הקדומה.

הבישוף קאסימירו מורסיו מבקר בצריפים במדריד. קיקו ארגוּאֵיו וכרמן הרננדץ מלווים אותו.

בתחילתה של שנת 1960, פרנסיסקו ח'וסה גומז ארגואיו (קיקו), צייר ספרדי, שזכה בספרד בפרס הציור הלאומי בשנת 1959, לאחר שעבר משבר קיומי, מגלה בסבלם של חפים מפשע את תעלומת ישוע הנצלב, הנוכח באחרונים שבעולם. חוויה זו הובילה אותו לנטוש את הכל, וללכת בעקבותיו של שארל דה פוקו. אז הוא הלך להתגורר בקרב האנשים המסכנים האלה של פאלומיראס אלתאס (פרברי מדריד).

במצב זה הוא מקבל את השראתה של מרים הבתולה: "יש ליצור קהילות נוצריות כמו המשפחה הקדושה מנצרת, שיחיו בענווה, בפשטות ובשבח. האחר הוא המשיח".

כרמן הרננדץ, גם היא ספרדייה, נושאת תואר בכימיה, קיבלה את הכשרתה התיאולוגית הראשונה במכללת השליחות של ישוע הנוצרי, והיא השיגה את התואר הראשון בתיאולוגיה אצל הדומיניקנים בוולנסיה וגילתה את חידוש מועצת הוותיקן השנייה באמצעות הליטורגיסט, האב פדרו פרנס שרר.

לאחר שהייתה שנתיים בישראל בקשר עם המסורת החיה של העם היהודי ובמקומות הקדושים שבארץ הקודש, היא חזרה למדריד בתקווה להקים קבוצה שליחותית כדי לבשר את כורי אורורו (בוליביה), בזכות הארכיבישוף של לה פז, הבישוף חורחה מנריקה הורטדו. הכירה כרמן את קיקו דרך אחותה בצריפים של פאלומיראס אלתאס, ושם בנתה לה צריף, הנשען על קיר המפעל והתחילה לשתף פעולה עם קיקו.


הקהילה הראשונה בצריפי פאלומרס שבמדריד

חגיגה של הדבר-אלוהים בצריפים פאלומרס אלטס במדריד

הטמפרמנט האמנותי של קיקו, החוויה הקיומית שלו, הכשרתו כקטכיסט בתנועת קורסילוס דה כריסטיאנדד והתנופה לאוונגליזציה של כרמן, הכשרתו התיאולוגית, הידע שלו במסתורין פשאל וחידוש מועצת הוותיקן השנייה יחד עם הסביבה של העניים ביותר בכדור הארץ הם הקימו את המעבדה בה התרחשה הסינתזה הקראגמטית התיאולוגית-קטכטית, שהיא עמוד השדרה של תהליך האוונגליזציה של מבוגרים בו מורכבת הדרך הניאו-קטכנית.

כך נולדה הקהילה הראשונה המבוססת על החצובה: דבר-אלוהים-ליטורגיה-קהילה, המובילה אותה לאחווה ולאמונה בוגרת.

החוויה הקטכטית החדשה הזו שהופיעה בקו חידושה של מועצת האקומנית הוותיקן השנית, התקבלה בברכה בצורה חיובית על ידי הארכי־הגמון של מדריד דאז, הבישוף קאסימירו מורסיו, שעודד את יוזמי הדרך להפיץ אותו בפרישים המבקשות זאת. חוויה זו התפשטה בהדרגה בארכי־אפרכיה של מדריד, בזמורה ובארכי־אפרכיות ספרדיות אחרות.


הדרך הנאוקאטקומנאלית מגיעה לרומא

לאחר שהקהילה הראשונה נוצרה בין העניים וקיקו וכרמן הוזמנו על ידי כמה כוהני פרישי מדריד וספרד להתחיל את החוויה הזו בפרישיהם, בכל מיני סוגי סביבות, למשל בזמורה, הם עברו לרומא בידי האב דינו טוררג׳אני, שהיה מייסד למכון שנקרא עובדי הכנסייה (קונגרגצית כמרים מוקדשת לטיפול פסטורלי למען הבשוליים, הצוענים והמהגרים), ונמצא כיום בתהליך להכרזה על ידי הכנסייה כאשרי.

טוררג׳אני הכיר את קיקו וכרמן באבילה (ספרד), כאשר הוא השתתף בקטכזי שהם העבירו בכנסיית סנטיאגו בשנות 1966-1967.הוא ראה בניסיון של קיקו וכרמן תשובה לצורך האוונגליזציה של האנשים הרחוקים ביותר, וקרא להם להגיע לרומא, ולשם הם הגיעו בליווי כומר מסביליה.

לפני היציאה למסע הם נפגשו עם הארכיבישוף של מדריד, קאסימירו מורצ'ילו, שתמך בקיקו וכרמן בצריף המגורים ואשר עודד את התרחבות הדרך בבירה. הארכיבישוף נתן להם מכתב המלצה למפקד האפיפיור ברומא, הקרדינל אנג'לו דלאקווה, ועוד מכתב עבור הקרדינל בפירנצה, ארמנגילדו פלוריט.

קיקו וקרמן בראשית הדרך הנאוקאטקומנאלית ברומא

קיקו וכרמן מגיעים לרומא ביולי 1968. זמן קצר לאחר מכן, האב דינו טוררגאניאני לקח אותם לכנסיית הבתולה פומפיי (נאפולי), כדי להעמיד את שליחותם תחת חסותה של המדונה די פומפיי, הפופולרית כל כך במדינה.

האב דינו ליווה אותם לבקר כמה בכמרים ראשי כנסיות, והסבירו להם מה הדרך וכיצד התחילה בקרב העניים ביותר במדריד. עם זאת, חידוש המועצה עדיין לא היה כל כך מובן והם לא התקבלו בברכה. אז חש קיקו את קריאתו של אלוהים לחזור לגור בקרב העניים ועבר לבורגטו לטינו ברומא, בהמתנה שאלוהים יגלה את רצונו בפניהם.

קיקו מצא מקום לישון באזור המושפל זה ברומא; כמה צעירים שהיו משרתים שם התרשמו מניסיונו והזמינו אותו לקונגרס של קהילות נוצריות בסיסיות בנמי (עיירה לא רחוק מרומא)

שם, באולם מלא צעירים – רובם עם אידיאולוגיה שמאלנית – ביקשו ממנו למסור את עדותו. אחרי כן, כמה מהם הזמינו את קיקו לסעודת האדון (מיסה) מלאת חיים עם גיטרות בקריפטה של פריש ברומא נקראת שוהדים קנדיים. שם, כשנשאל לחוות דעתו על המיסה שלהם, אמר להם קיקו: "הכנסייה לא מתחדשת בגיטרות, אלא בהכרזת הקריגמה (הבשורה הטובה) והרז הפסחאי."

זמן קצר לאחר מכן לקח קיקו את קבוצת הצעירים הזו לנסיגה רוחנית, ולאחריה העלו את האפשרות שהוא יתחיל להעביר את הקטכזים של הדרך בפריש שלהם.

וכך, ב -2 בנובמבר 1968 נולדה הקהילה הנאוקאטקומנאלית הראשונה בכנסיית השוהדים הקנדיים, המורכבת מ־70 איש.

הדרך מתחילה להתרחב אצל קהילות אחרות, והצטרף האב מריו פצי לצוות המורכבת מקיקו וכרמן.


הדרך, פרי המועצה הוותיקן השנייה

בשנת 1974 האפיפיור קדוש פאולוס השישי, בקהל שהוענק לקהילות הנאו־קאטקומנאליות הראשונות,הכיר בדרך כפרי מועצת הוותיקן השנייה: "הנה פירות המועצה! אתם עושים אחרי הטבילה את מה שעשתה הכנסיה הקדומה לפני כן. לעשות את זה (הקַטֵקוּמֵנאט) לפני הטבילה או אחריה זה משני, אך מה חשוב זה לעשות אותו בכל מקרה. העובדה היא שאתם מסתכלים על האותנטיות, המלאות, העקביות, ועל הכנות של החיים הנוצריים. וזה זכות גדולה מאוד, שמנחם אותנו מאוד (…) ". "כמה שמחה וכמה תקווה אתם מעניקים לנו דרך נוכחותכם והפעילותכם!".

קהל עם האפיפיור הקדוש יוחנן פאולוס השני. כרמן הרננדץ ומריו פצי, אומרים שלום לאפיפיור.

אפיפיורים אחרים לאחר מכן קידמו והכירו בדרך כפרי והשראת רוח הקודש בסיוע הכנסייה. גם כן האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון תמך בדרך, הוא שבירך את קיקו וכרמן כשהיה פטריארך ונציה כדי להתחיל את הדרך באפרכיתו.

הקדוש יוחנן פאולוס השני קידם, חיזק והקל על התפתחותה של חניכה נוצרית זו למתבגרים על ידי קידום דרכים חדשים שליחותיים וקרייאתיים כמו משפחות שליחותיות והקמת סמינרים אפרכיים שליחותיים "אם הפדה" (Redemptoris Mater).

בשנת 1990 כתב הקדוש יוחנן פאולוס השני במכתב Ogniqualvolta: "אני מזהה את הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית כמסלול הכשרה קתולי יעילה לחברה ולזמנים של ימינו "ולכן אני מקווה שהאחים באפיסקופאט יעריכו ויעזרו – יחד עם כוהני הדת שלהם – בעמל זה למען האוונגליזציה החדשה ".


ביכורים שליחותיים ראשונים עם יוחנן פאולוס השני

קהל עם האפיפיור הקדוש יוחנן פאולוס השני. קיקו ארגוּאֵיו והאפיפיור

ככל שהדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית מתחילה להתרחב כמסלול הכשרה קתולית והתבגרותה של האמונה, מופיעות הפירות והכריזמות של האוונגליזציה האופיינית למציאות הכנסייתית הזו. בשנת 1986, הקדוש יוחנן פאולוס השני בירך בשמחה ותמך בהסמינר הראשון הנקרא "Redemptoris Mater" ברומא.

מאז יובל הנוער בשנת 1984 ויום הנוער העולמי הראשון (WYD) שיזם בו הקדוש יוחנן פאולוס השני בשנת 1986, אלפי צעירים הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית ליוו את האב הקדוש בימים אלה. מאז, בכל יום הנוער עולמי WYD, האחראים על הדרך מקיימים בימים שלאחר ה-WYD מפגש מקודש לקריאות, בהם מאות נערים ונערות מביעים על זמינותם לכהונה או לחיי הקודש.

בשנת 1988, בעיירה האיטלקית פורטו סן ג'ורג'ו, הקדוש יוחנן פאולוס השני שלח את 100 המשפחות הראשונות כדי יבשרו את הבשורה באזורים שונים בעולם.

מאז 1997, הקדוש יוחנן פאולוס השני היה גם יזם ועיבד את תקנון הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית.


הסמכת חוקי הדרך הנאוקאטקומנאלית עם האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר

גם בנדיקטוס השישה עשר ליווה, תמך ועודד את ההתרחבות השליחותית של הדרך. בשנת 2008, בתקופת הכהונה שלו, אושר תקנון הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית באופן סופי על ידי המועצה האפיפיורית לחילונים. בכהונתו, הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה העניקה את הסכמתה הדוקטרינאלית לדירקטוריון הקטכטי בשנת 2010.

השליחה הראשונה של השליחויות לאומות (Missio Ad Gentes) מפטרוס הקדוש על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. קיקו ארגוּאֵיו אומר שלום לאפיפיור במשך האירוע

דוֹפֶק חדש בימי האפיפיור פרנציסקוס

האפיפיור פרנציסקוס מקבל בקהל פרטי את קיקו ארגוּאֵיו ומריו פצי, האחראים הבינלאומיים של הדרך הנאוקאטקומנאלית.

אני מודה ליהוה על שמחת אמונתכם ועל להט עדותכם הנוצרית, תודה לאל! (…) אני מודה לכם על כל מה שאתם עושים בכנסייה ובעולם", אמר האפיפיור פרנציסקוס בשימוע הראשון עם יוזמי ואחי הדרך בשנת 2014.

האפיפיור הנוכחי, בהזדמנויות שונות, שלח לשליחות, משפחות, כוהני דת ושליחויות לאומות Missio ad gentes)) באזורים שאבדו את הנצרות בעולם.

ב- 6 במרץ 2015, בשימוע אחר עם הדרך, הוא בירך את היוזמים ואת אחי הדרך הנוכחים: "אני מברך את יוזמי הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית, קיקו ארגוּאֵיו, כרמן הרנאנדץ, עם האב מריו פצי; אני גם מביע בפניהם על הערכתי ועידודי לכל מה שהם עושים לטובת הכנסייה באמצעות הדרך. אני תמיד אומר שהדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית עושה חסד גדול מאוד לכנסייה! "


הדרך בימינו

ב- 19 ביולי 2016 נפטרה כרמן הרנאנדץ, יוזמת הדרך יחד עם קיקו ארגוּאֵיו, ונקברה בסמינר Redemptoris Mater במדריד. שנה וחצי לאחר מכן, מכיוון שהצוות הבינלאומי האחראי לא היה שלם, ולבקשת הכס הקדוש – כפי שעולה מתקנון הדרך – הצטרפה לצוות הספרדי מריה אססנסיון רומרו, שהייתה בשליחות ברוסיה למשך 25 שנה.

הדרך הנאוקאטקומנאלית נמצאת בשירות ההגמונים והרועים כמסלול לגילוי מחדש על הטבילה וגם כהכשרה תמידית על האמונה, המוצע למאמינים המבקשים להחיות בחייהם את עושר החניכה הנוצרית.

הדרך – שמסלולה מתקיים בפארישים, בקהילות קטנות המורכבות מאנשים בגילאים שונים ומעמד חברתי שונה זה מזה – מובילה את המאמינים באופן הדרגתי אל קשר אינטימי עם ישוע המשיח והופכת אותם לאנשים פעילים בכנסייה ועדים אמינים לבשורה הטובה. זה כלי לחניכה הנוצרית לבוגרים המכינים את עעצמם לקבלת הטבילה.

נכון לעכשיו, הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית קיימת ב 134 מדינות בחמשת היבשות, עם 21,300 קהילות ב- 6,270 קהילות אזוריות; 1,668 משפחות בשליחות, 216 מהן שליחויות לאומות Missio ad gentes)) בחמשת היבשות במדינות שאבדו את האמונה הנוצרית; 125 סמינרים דיוקסיזאנים שליחותיים "אום אלפאדי" (Redemptoris Mater).


הצוות הבינלאומי

הצוות הבינלאומי האחראי על הדרך הורכב מאז 2018 על ידי קיקו ארגולו – אחראי על הדרך – מריה אסנסוניון רומרו והאב מריו פצי. ממוצאו של הדרך בשנת 1964, ועד שנת 2016, הצוות הבינלאומי הוקם על ידי קיקו ארגוּאֵיו וכרמן הרננדץ, יוזמיה, והאב מריו פצי. לאחר מותה של כרמן ב-19 ביולי   2016 וכפי שעולה מחוקי הדרך, הצטרפה לצוות מריה אססנסיון רומרו. צוות זה מופקד על ביצוע הדרך הנאוקאטקומנאלית ברחבי העולם, בשיתוף פעולה עם צוותים נודדים בכל מדינה. תחומי אחריותו כוללים הנחיית השלמת הנאוקאטקומנאלית והבטחת מקוריותה; להפעיל את הסמכויות שעליו, המצוינות בחוקים הרשמיים; לבצע את ההתייעצויות כמתאימות; לשמור על יחסים סדירים עם ההגמונים ה אפרכיים; כמו גם לקיים יחסים קבועים עם דיקסטר העמאים, דיקסטר המשפחה ו חיי הכס הקדוש, בין היתר יותר.

Equipo responsable internacional del Camino Neocatecumenal


ביוגרפיה