שליחוּת

שליחוּת


אני נותן לכם מצווה חדשה: שתאהבו אחד את רעהו.כפי שאהבתי אותכם, כך אהבו גם אתם אחד את רעהו. מזה כולם יידעו שאתם הדיסציפלים שלי: אם יש לכם אהגבה אחד לרעהו

(יוחנן 13: 34-35)

רוח הקודש עוררה צורות שונות של שליחות, שליחות אפוסטולית (שליחוּת אפוסטולי) וחיי נזירות בדרך הנאוקאטקומנאלית, אשר אושרו ועודדו על ידי האפיפיורים השונים של הכנסייה.

כריזמות


פאריש – קהילה של קהילות

עם הכרזת הקֵריגמַה מתקיימות קהילות ב פאריש, אחים שחיים צורה זו של חניכה נוצרית. סימני אמונה מתחילים להופיע בקרבם, אהבה לאויב. "נס מוסרי" זה מכנה גם את הרחוקים להמפגש עם ישוע המשיח. והקהילה הנוצרית מביאה את אהבת האל לכל בני האדם.

 פאריש - קהילה של קהילות

מטרה זו, בעוד שמבחינתכם זו דרך מודעת ואותנטית לחיות את השליחות (ייעוד) הנוצרית, זה גם מתבטא בעדות יעילה עבור אחרים – אתם עושים שליחות רק בגלל שאתם מה שאתם, בגירוי להתגלות מחדש ולהתאוששות של ערכים נוצריים אמיתיים, אותנטיים, אפקטיביים שיכולים היו להישאר כמעט מוסתרים, רדומים וכמעט מדוללים בחיי היום יום. לא! אתם מבליטים אותם, במצב חירום ומעניקים להם זוהר מוסרי באמת למופת מכיוון שבדרך זו, עם הרוח הנוצרית הזו, אתם חיים את הקהילה הזו הנאוקאטקומנאלית…

«כמה שמחה וכמה תקווה אתם נותנים לנו בנוכחותכם ובפעילותכם! אנחנו יודעים שבקהילות שלכם אתם עובדים יחד כדי להבין ולפתח עושר של הטבילה שלכם והשלכות שייכותכם למשיח…

לחיות ולקדם את התעוררות זו, זה מה שאתם מכנים נוהג של "אחרי הטבילה" שיוכל לחדש בקהילות הנוצריות של ימינו את ההשפעות של בגרות והעמקה שהיו בכנסייה הקדומה שנעשו בתקופת ההכנה לטבילה…

אתם מביאים את זה אחר כך: לפני או אחרי, הייתי אומר, הוא משני. העובדה היא שאתם שואפים לאותנטיות, מלאות, קונקרטיוּת, כנות של החיים הנוצריים»

הקדוש פאולוס השישי, 8 במאי 1974

«התרגול והנורמה של הכנסייה הציגו את הרגל הקדוש להעניק לתינוקות הטבילה. לליטורגיה עדיין יש עקבות ההתחלה המכינה הזו, הכשרה שבימים הראשונים, כאשר החברה הייתה פגאנית עמוקה, קדמה לטבילה, ונקראה "קַטֵקוּמֵנאטוׄ". בסביבה החברתית של ימינו, שיטה זו צריכה להיות, אמרתי, בשילוב חינוך, על ידי חניכה לאחר מכן, לאורח חייו של הנוצרי: זה חייב להיות לאחר הטבילה. זהו סוד הנוסחה שלכם, כלומר: מהסיוע הדתי, היא מעניקה אימון מעשי לנאמנות הנוצרית ומגשימה שיבוץ אפקטיבי לתוך קהילת המאמינים שהיא הכנסייה…

זאת היא הלידה מחדש של השם "קַטֵקוּמֵנאטוׄ", שבהחלט לא רוצה לפסול או להפחית את חשיבותה של משמעת הטבילה הנוכחית, אך רוצה ליישם אותה בשיטה הדרגתית ואינטנסיבית של השליחות, אשר מזכירה ומחדשת באופן מסוים את הקַטֵקוּמֵנאטוׄ של זמנים אחרים. זה שהוטבל צריך להבין, לחשוב מחדש, להעריך, להענות למזל היקר ערך של הסקרמנט שקיבל ".

הקדוש פאולוס השישי, 12 ביוני 1977


קַתֵכּיסטים – ניידים

אחת הכריזמות העיקריות, או פירות הדרך, היא זו של קַתֵכּיסטים נודדים. בזכותם הדרך התפשטה על חמש היבשות." …הצוות הבינלאומי האחראי על הדרך מהווה צוותים של קַתֵכּיסטים נודדים – המורכבים בדרך כלל מכוהן דת, זוג נשוי ורווק; או מכוהן דת, רווק ורווקה – שיישלחו לדיוקסיות רחוקות כדי להתחיל ולהוביל למימוש הדרך הנאוקאטקומנאלית

בנדיקטוס ה- 16, קיקו, כּרמן, מריו

הקַתֵכּיסטים נענים אפוא לבקשות השונות המגיעות מכל רחבי העולם: הצוות הבינלאומי מזמין את אחי הדרך להעמיד את עצמם לשליחות (שליחוּת) הזו ואלה שחשים שהם נקראים על ידי אלוהים מציעים את עצמם בחופשיות.

קריאות אלה מתרחשות בדרך כלל במהלך "סמינרים" (או "ימי נסיגה רוחנית"), שם "הצוות האחראי על הדרך, או אחר המצוין על ידיו, בודק את הזמינות ומתאם את פעילותם של הקַתֵכּיסטים הנודדים, בדינמיקה של 'סיסטולה ודיאסטולה', על פי הדוגמא של המשיח שהיה שולח את שליחיו לשליחוּת ואחר כך אוסף אותם, במקום מבודד, כדי להקשיב לנפלאות שרוח הקודש היתה עובדת איתם

הקַתֵכּיסט הנודד נשאר מאוחד עם הפאריש והקהילה שלו, שאליה הוא חוזר באופן קבוע להשתתף בדרך של קהילתו. בנוסף, הקַתֵכּיסט ה נודד מסכים לחיות את שליחותו בחוסר ודאות…, ויהיה חופשי להפסיק אותה בכל עת, ומודיע לבישוף על זה ולצוות האחראי על הדרך


כריזמות בשליחוּת וחיי נזירוּת

במוֹדָלִיוּת השליחות השונות שנוצרו על ידי הדרך, נדרשת נוכחותם של גברים ונשים רווקים שקיבלו ייעוד לשליחוּת על מנת להקים צוותים נודדים, להגיב, לתמוך וללוות את השליחוּיות לאומות וצעירים רבים כדי להיכנס בסמינרים רדמפטוריס מאתר. זו הסיבה שבסמינרים משותפים בינלאומיים נשלחים גברים ונשים אשר חווים את מסע אמונת הדרך, מרגישים את קריאתו של אלוהים להגיש את חייהם למען השליחות החדשה.

יחד עם כל האחים והאחיות הללו, מאז תחילת הדרך הנאוקאטקומנאלית, היו מאות בנות שבזמן החניכה הנוצרית חשו בקריאה לחיי נזירות ונכנסו למנזרים שונים ברחבי העולם.


סמינרים דיוקסיזנים בשליחוּת רדמפטוריס מאתר

ב- 26 באוגוסט 1986, יוחנן פאולוס השני קיבל בהתלהבות את הצעתו של קיקו, כּרמן והאב מריו להקים סמינר לשליחוּת דיוקסיזני ברומא להכנת כוהני דת לשליחות החדשה והפקיד את הקמתו לקרדינל אוּגוׄ פוׄלֵטי, סגן קדושתו של האפיפיור. בשנים שלאחר מכן, בישופים רבים עקבו אחר דוגמת האב הקדוש על ידי הקמת סמינרים שונים אחרים.

סמינר רדמפטוריס מאתר מנגואה. ניקרגואה

מאז הוקמו 124 סמינרים (2020) ב- 5 היבשות, שיש להם 3 מאפיינים מהותיים: הם דיוקסיזניים, שליחים ובינלאומיים. ההכשרה האקדמית, האנושית והרוחנית של סמינרים אלה כוללת תקופת שליחות בשליחוּת; לאחר שהוסמכו הכוהנים – לאחר מספר שנים של שירות ב פאריש – מאפשר הבישוף הדיוקסיזני להם לנסוע לשרת בשיטות השליחוּיות השונות אותן מבצעת הדרך הנאוקאטקומנאלית, כפי שהוגדר ואושר על ידי הכס הקדוש בתקנות.

הסמינר הוקם על ידי בישוף דיוקסיזני ומקבל בברכה צעירים שגילו את קריאתם בזכות החניכה הנוצרית שמקבלים בדרך הנאוקאטקומנאלית. בסמינר, אלמנט ספציפי ויסודי בתהליך ההכשרה הוא בדיוק החניכה הנוצרית בקהילה, באמצעות הדרך הנאוקאטקומנאלית.

בשנים שלאחר מכן, רבים מהבישופים עקבו אחר הדוגמא של האפיפיור על ידי פתיחת סמינרים אחרים.

מאז 1990, שנת ההסמכות הראשונות , עד שנת 2019, הוסמכו 2,590 כוהני דת בסמינרים רדמפטוריס מאתר השונים. ויש למעלה מ 2050 צעירים שממקבלים הכשרה.


משפחות בשליחוּת

בשנת 1985 קיקו, כרמן והאב מריו הציגו פרויקט להקדוש יוחנן פאולוס השני – שהתקבל בהתלהבות רבה מצדו – להפיץ מחדש את השליחות בצפון אירופה, ולשלוח משפחות בשליחוּת בליווי כוהן דת. בשנת 1986 האפיפיור שלח את 3 המשפחות הראשונות: אחת לצפון פינלנד, אחרת להמבורג (גרמניה) והשלישית לשטרסבורג (צרפת). בשנת 1987 שלוש המשפחות הראשונות נשלחו גם למה שמכונה "הפואבלו הצעיר" של אמריקה הלטינית.

ב- 30 בדצמבר 1988 יוחנן פאולוס השני, שהגיע במסוק למרכז הבינלאומי של הדרך הנאוקאטקומנאלית בפורטו סן ג'ורג'יו, שלח 72 משפחות בכל רחבי העולם. באותה הזדמנות, כשהוא דבר על המשפחה, במהלך הדְרָשָׁה אמר האפיפיור: "המשפחה הקדושה היא בעצם זו: המשפחה האנושית בשליחוּת אלוהית"… "כנסיית אלוהים הקדושה, אינך יכול לבצע את השליחוּת שלך, אינך יכול למלא את השליחוּת שלך בעולם, אלא דרך המשפחה והשליחוּת שלה"…"אתם חייבים, עם כל התפילות שלכם, עם העדות שלכם, עם הכוח שלכם, אתם חייבים לעזור למשפחה, אתם חייבים להגן עליה מפני כל הרס" . "משפחה בשליחוּת, השילוש הקדוש בשליחוּת".

מאז, יותר מ- 1,600 משפחות נשלחו על ידי האפיפיורים לחמש היבשות כדי לבצע שליחות עם עדותם על החיים הנוצריים, בדמותה של המשפחה הקדושה מנצרת, באמצעות צורות שונות של שליחוּת.

מדובר במשפחות שאחרי שנים של דרך הכשרה לאחר הטבילה – ורבות מהן נבנו מחדש -, מרגישות אסירות תודה על עבודת הישועה שאלוהים עשה בהן. משפחות אלה, רובן עם מספר ילדים, מציעות לצאת לשליחוּת ולהשאיר את הנוחות במקומות מוצאם. הם יוצאים למשימה בכל מקום בו הבישופים רואים את הצורך בעדות של משפחה נוצרית, כדי לחיות ולהתבסס בכנסיות המקומיות, מבצעים משימות שונות של השליחות, ובכך משתפות פעולה בהקמת קהילות נוצריות חדשות.

בתקנות הדרך, מצוין כי מימוש הדרך הנאוקאטקומנאלית יכול להיעזר על ידי משפחות בשליחוּת, אשר לבקשת הבישופים, מתיישבות באזורים לא-נוצריים או מקום בו נחשב "השתלת הכנסיה" (תקנות, סעיף 33,1).


שליחוּת לאומות

בשנת 2006 בנדיקטוס השישה עשר חנך את צורת השליחות החדשה הזו על ידי שליחת 7 השליחוּיות הראשונות לאומות. כל אחד מהם מורכב מכוהן דת, בליווי 4-5 משפחות עם ילדיהם. לבקשת הבישוף, המשפחה מקבלת את המנדט להעשות שליחות באזורים דה-נוצריים או פגאניים, במטרה להציג בפנינו קהילה נוצרית שהיא "מאוחדת באופן מושלם, שהעולם יאמין" (ראו יוחנן 17, 23).

יוחנן פאולוס השני, בסימפוזיון השישי של הבישופים האירופאים בשנת 1985, הצביע על כך שכדי להגיב על חילון אירופה היה צורך לחזור ל- "המודל האפוסטולי הראשון".

Misión Plazas Evangelización

לפיכך, שליחוּיות לאומות אלה, בחיקוי כנסיות בית, מתאספים בבתים, בין הבלתי מטובלים והמרוחקים.

 

אחרי שנים רבות מהשליחוּת הראשון ניתן לראות כמה אנשים מרוחקים ופגאניים, שאולי לעולם לא היו נכנסים לכנסייה, מוצאים עצמם ב- "קהילות נוצריות" אלה ומתחילים בדרך של חזרה בתשובה או חזרה לאמונה.

קהילות אלה, שאינן מתחילות מ- "מקום קדוש", מ- "מקדש", אלא חיות באמצע העולם, מהוות "חצר גויים אמיתית, בה אנשים יכולים לגשת לאלוהים בלי להכיר אותו", כפי שאמר בנדיקטוס השישה עשר בנאומו לקוריה הרומית בשנת 2009.

מרכיב יוצא דופן בחוויה זו הם פירות הקהילה והאחדות הניתנים בעיקר בתוך המשפחה עצמה, בין הורים לילדים.

ב- 18 במרץ 2016 האפיפיור פרנציסקו שלח 270 משפחות, שיצרו 54 שליחוּיות חדשים לאומות בחמש היבשות.

האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר, משנת 2006 עד 2012, שלח 58 שליחוּיות לאומות

ב- 5 במאי 2018, לרגל הפגישה הבינלאומית לרגל חגיגות 50 שנה להולדת הקהילה הראשונה של הדרך ברומא, שנחגגה ב- טור ורגטאטה (רומא), האפיפיור פרנציסקו שלח עוד 34 שליחוּיות חדשות לאומות.

מספר המשפחות בדרך שנמצאות היום בשליחוּת (2020) למען שליחות החדשה הוא 1,640, עם כ- 5,800 ילדים, ב- 108 מדינות ב- 5 יבשות. הרבה מהמשפחות הללו נמצאות בשליחוּת בלמעלה מ- 200 שליחוּיות לאומות ב 62 מדינות.


קהילות בשליחוּת

פרי נוסף של הדרך הם "הקהילות בשליחוּת". במהלך הפגישה עם האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בבזיליקת פטרוס הקדוש ב- 10 בינואר 2009, לרגל 40 שנה להולדת הקהילה הנאוקאטקומנאלית הראשונה ברומא, שלח האב הקדוש את 15 הקהילות הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאליות הראשונות לפרברי רומא.

אלה קהילות שסיימו את המסלול הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלי של חידוש אמונתן ומעמידים את עצמו כזמינים לעזוב את הטריטוריה של הקהילה שלהן, ללכת לקהילות אחרות בפרברים, בהזמנת כוהני ה פארישים שלהן, להנפיש ולתמוך בשירות השליחות: בדרך כלל מדובר באזורים מושפלים, עם הרבה אלימות, סמים ומהגרים רבים.

שליחת שליחוּיות לאומות עם האפיפיור

קיקו, שהגיש בפני האחים שליחוּת חדש זה, הדגיש כי "הדרך מסתיימת בהכרזת האוונגליון בכל העולם". "אחד החידושים הגדולים ביותר הוא שכל הקהילה יוצאת לשליחוּת. לא רק אחים אחדים: כל הקהילה הולכת. זהו חסד גדול! זה משהו נפלא שאלוהים שולח אותכם לשליחוּת זה. זה פנטסטי להיות מסוגל לעזוב, שאדוני "נותן לך שליחוּת: למות בשליחוּת, להזדקן בשליחוּת".

דווקא האפיפיור פרנציסקו באיגרת שלו "שמחת הבשורה" מדבר על כנסייה "יוצאת" ומדבר על הצורך לבצע שליחות של פריפריות טריטוריאליות וקיומיות.

חוויה זו קיימת גם בדיוקסיה של מדריד, שם נולד הדרך ונמצא ב- 45 פארישים, עם קהילות רבות. בשנת 2011, הארכיבישוף של מדריד אז, הקרדינל רוקו וַרֵלַה, שלח את 10 הקהילות הראשונות לשליחוּת.

הארכיבישוף הנוכחי של בירת ספרד, הקרדינל קרלוס אוסורו סיירה, שלח 8 קהילות חדשות ב- 22 במרץ 2015. במדריד יש בסך הכל 18 "קהילות בשליחוּת".

אפילו האפיפיור פרנציסקו, ב- 5 במאי 2018, לרגל חגיגות 50 שנה לדרך ברומא, בפגישה נהדרת ב- טור ורגטאטה, שלח 25 קהילות בשליחות ל פארישים שונות ברומא, כדי לתמוך בחיים הנוצריים של הקהילות ה פארישים הנמצאות ביותר קושי.

כיום, ב- "לכו" זה של ישוע, קיימים התסריטים והאתגרים החדשים והמתקדמים של שליחוּיות השליחות של הכנסייה. כולנו נקראים ל- "הסתלקות "השליחוּת החדשה הזו. כל נוצרי וכל קהילה יבחנו באיזה דרך מציין האדון, אך כולנו מוזמנים לקבל את הקריאה הזו: לעזוב את אזורי הרווחה שלנו ולהעז להגיע לכל הפריפריות הזקוקות לאור הבשורה.


שלבי הדרך

שלבי הדרך הנאוקאטקומנאלית

אסתטיקה חדשה


איקונוגרפיה וויטראג'ים

Vitrales Catedral Almudena Madrid

הציורים בדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית

קיקו ארגולו למד אומנויות יפות באקדמיה של סן פרננדו במדריד. בשנת 1959 קיבל את פרס הציור הלאומי יוצא דופן. בשנת 1960, יחד עם הפסל קומונטס ואמן הויטראג' מוניוז דה פבלוס, הוא הקים את קבוצת המחקר והפיתוח של האומנות הקדושה "גרֵמיו 62". הם ארגנו תערוכות במדריד (הספרייה הלאומית), וייצגו את ספרד, כשהועמדו על ידי משרד יחסי התרבות, בתערוכה האוניברסלית לאומנות קדושה ברויאן (צרפת) בשנת 1960. קיקו הציג גם כמה מיצירותיו בהולנד (גלריה "תמונות חדשות").

כתר המסתורין

Pinturas Catedral Almudena Madrid

דוסטויבסקי כתב: "היופי יציל את העולם", וקיקו חזר לא פעם כי "רק אסתטיקה חדשה תציל את הכנסייה". הדימויים של "כתר מסתורין" זה רוצים לגעת בעומק רוחם של המאמינים המתבוננים בו. הם רוצים לעזור לאדם לעלות לאלוהים, ציורים אלה פועלים בנפשו של הנוצרי כמו הטרנספיגורציה על השליחים: בהר תבור הם תופסים את זוהר (פאר) האור האלוהי ומאזינים למילה של אלוהים. לדימויים האלה, במיוחד בליטורגיה, יש אימפקט (השפעה) מיידית, אפילו רגשית: הם רוצים לעזור למאמינים להשתנות רוחנית. הקדוש יוחנן מדמשק, המגן על האייקונים במהלך הזעם האיקונוקלסטי, והוכרז על ידי האפיפיור ליאון ה- 13, חכם הכנסייה, הוא אמר: "ראיתי את הדמות האינושית של אלוהים והנשמה שלי ניצלה".

"שהפנים הקדושים של המשיח יעזור לכם להיות עדים לאהבתו".

קיקו ארגולו.


אדריכלות

האדריכלות בדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית

קפילה סנטיסימו דומוס גלילאה (בית הגליל)

לאורך ההיסטוריה, הכנסייה תמיד הבינה את הקשר בין יופי לשליחות והייתה המגינה הגדולה ביותר על היופי. הכל משקף את היופי של המשיח ואת היופי של השיתוף האַחֲוָתִי. השליחות של העמים הסלאביים התרחשה במידה רבה באמצעות היופי של הליטורגיה, האייקונים והמזמורים (השירים). רק בשנים האחרונות, אפילו בתוך הכנסייה, נראה כי חזון "פונקציונאליסטי" שורר, המצמצם את המקומות בהם הקהילה נפגשת לאולמות פשוטים.

עם זאת, כיום נחוץ ודחוף מתמיד לחדש את מבני הכנסייה. התשובה ל- "כפר גלובלי", לעיר הגדולה, למונוקולטורה, היא כנסיה שהופכת ל- "כפר שמימי": מודל חברתי אנושי יותר, המסוגל לפתוח חללים לתרבות האהבה החדשה; אסיפה אוכריסטית המטפחת את השתתפותם הפעילה של המאמינים; מציאות של "קהילת קהילות", עם קטקומניון (חניכה) המורכב מאולמות ליטורגיים יפהפיים לטקסים בקהילות קטנות.

בחמש היבשות תוכלו למצוא עבודות שעיצב קיקו בסגנון של האסתטיקה החדשה: סמינרים רדמפטוריס מאתר, כפריות חדשות, קַטֵקוּמֵנים (חניכים), אולמות לטקסים קהילתיים וכו'.


פיסול

פיסול בדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית

דרשת ההר - אסקולטורה

"יופי הוא התעלות של הוויה, יחד עם הטוב והאמת. היופי מייצר בנו הנאה. זה נותן לנו רגש. אלוהים שברא את הטבע, עשה אותו יפה להעניק לנו הנאה.

הנאה קשורה לאהבה. וזה מעניין מבחינתי, כצייר, שלמדתי את חוקי ההרמוניה: כל מה שיש בטבע הוא ביחס ובפונקציה של יופי. לא הכל יופי, במובן מסוים, אבל חוקי ההרמוניה הם במערכת יחסים של חומר, של צורה… זה מעניין, המדע שלומד מערכות יחסים הוא מתמטיקה; לכן בהרמוניה יש סדרה שלמה של משוואות עם טיפוס מתמטי. כבר באומנות אפלטון דיבר על הגיאומטריה של היצירה והמתמטיקה. באמנות, בין אם זה ציור, פיסול, מוזיקה או שירה, הכל נמצא ביחס, מערכות יחסים הרמוניות.

קוסטוריה סנטיסימו דומוס גלילאה (בית הגליל)

הקשר המתמטי הזה שקיים בהרמוניה, קיים גם בזמן, קיים במוזיקה. מוזיקה חשובה מאוד מכיוון שהיא מלמדת אותנו היופי לאורך הזמן. כל תו מעריך את התו שבא אחריו בזמן, בציור כל ערך של החומר, כל ליטוש, כל שרטוט, מעריך את האחר. לדוגמא, הסימפוניה הרביעית של בטהובן מתחילה בדיסוננס. זה פנטסטי. לאורך זמן, לתת ערך לזמן… שלא לדבר על שירה, מילים או אפילו פיסול. לדוגמא, הנרי מור, פסל אנגלי, בחן עצמות הבן אדם, ראה את עצמות האדם… חלל עצם הירך מושלם. חלל זה מושלם בפונקציה של ביטוי ובאותו זמן הוא אסתטי, לכל היותר. ביצוע עקומה אסתטית, יפה, זה קשה מאוד. עקומת צוואר חותם נפלאה… לא כל עקומה היא אסתטית. מור לוקח את אותם חללים, חוקר אותם ועושה פסל של עקומות, כי לעיקול מסוג מסוים תואמת בליטה נוספת מסוג אחר, כך שהיוא אסתטית, כי הכל קשור.

אז בואו נגיד שבאסתטיקה יש סוד עמוק, שהוא אהבה"

קיקו עיצב חפצים רבים למען הליטורגיה: גביעים, פטנים, צנזרים, עטיפות לספרי הקודש, קישוטים…, יחד עם פסלים: הקבוצה הפיסולית של דרשת ההר, הקדוש יוחנן פאולוס השני, ישוע המשיח צלוב, עופרים וכו'.


ספרים

הקריגמה. בצריפים עם העניים

 Comprar
אל קריגמה

"רציתי לכתוב את הספר הקטן הזה לפי הצעתו של הקרדינל קַניזארס, שנראה היה לו חשוב שאגיד משהו על מה שהאדון עשה איתנו בצריפים, עם העניים, וגם שפרסמתי קריגמה שיכולה לעזור, במיוחד עבור תכנים ואנתרופולוגיה, הסינוד על השליחות החדשה" (קיקו ארגולו).

הקרדינל קַניזארס: "… הספר הקטן הזה, מתנה אמיתית מאלוהים, מפיג חששות ופחדים וממלא אותנו באומץ לעקוב אחר הכרזתו – קריגמה – ללכת לאן שבני האדם נמצאים, להיות מולם עדים נועזים ומכריזים משוכנעים באוונגליון" (מתוך ההקדמה).

הקרדינל שונבּורן: "בקטכזה זו נמצאת באופן מעובה ובצורה מרשימה כל הכרזת האוונגליון ".


ביאורים 1988 – 2014

 Comprar
Anotaciones 1988-2014

"כמעט שלושים שנה אני כותב בפנקסים באופן ספורדי ולא סדיר, וללא כוונה מסוימת, כמה מחשבות, הרהורים, מקסים, זיכרונות, שיקולים, הערות, יחידי סגולה, תפילות, שעוררו בי על ידי המקסימום של השליחות והקטכזה בבית אותם קרא לי אדוני בכנסייה, יחד עם כרמן הרננדז ודון מריו פצי. (…) אם ביאורים אלה יכולים לעזור למישהו, יהי ברוך האל" (קיקו).

"הספר מורכב מפרגמנטים ספרותיים קטנים שניתן לקרוא ללא קשר ביניהם. אלה השתקפויות בהשראת אירוע, דו קיום או מפגש; מדובר בפניות רוחניות של הכרזה או הוקעה; תנועות או קריאות לתקווה בהן הקורא מרגיש מעורב: לפעמים מדובר בסוד נועז הנובע מנשמתו של הסופר; פעמים אחרות הם טיפוס של מזמורים או תהילים, תחנונים נלהבים ומעשים תוססים של תודה לאל. בעזרת הנתונים המכילים את הכתבים הקצרים אפשר בצורה מסוימת לעקוב אחרי החוט ההיסטורי משנת 1988 ועד 2014. מאחדת אותם ההיסטוריה המאמינה של הסופר ושל הדרך הנאוקאטקומנאלית יותר מהתפתחות תמטית; מפוזרים פה ושם מגיחים תכנים רבים של הכריזמה הספציפית. זהו סיפור מלא שמחות וסבל; המאבק של הסופר זורח לביצוע נאמנה של המשימה שהתקבלה מאלוהים "(מתוך הצגתו של קארדינל ריקרדו בלזקז פרז, נשיא הוועידה האפיסקופלית הספרדית).


יומנים – 1979 – 1981

 Comprar
Diarios 1979-1981

"יורד גשם, אך היום עולה שקט. אלוהים אני מופתע. תודה. הסבל הכניס רחמים לליבי. תודה לך, ישוע. שלום, שמחה… "(כרמן הרננדז, יומנים – 1979 – 1981, ואלה דה לוס קאידוס – מדריד, 27 בינואר 1979.

"חמישים שנה ללא מנוחה של רגע: נסיעות, התבוננויות בספרי הקוקש, ביקורים בקהילות רבות במדריד, זמורה, ברצלונה, פריז, רומא, פירנצה, איבראה… האזנה והאזנה לכל אח על חייו, סבלותיו וסיפורו, אני מאירה זאת לאור האמונה, להצלב המהולל של אדוננו ישוע. אני חושב שיש לך הזכות להכיר את לבה של כרמן, אהבתה העצומה לישוע המשיח. הוא כל הזמן אמרה: "ישוע שלי, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך". בוא, בוא, עזור לי" (קיקו ארגולו).


הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית

הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית - מילות האפיפיורים

מילות האפיפיורים: הקדוש פאולוס השישי, הקדוש יוחנן פאולוס השני,בנדיקטוס ה- 16 ופרנסיסקו

השליחים הראשונים, בצוותים קטנים של שליחות, הסתובבו בבתי הכנסת והודיעו על הבשורה הטובה: אלוהים הקים את משרתו ישוע, זה שהכחישנו, וביקשנו חנינה לרוצח (ברבאס); ישוע שמת ללא התנגדות, מבלי להתנגד לרע, ואהב את אויביו, וסלח להם ("אבא, סלח להם, כי הם לא יודעים מה הם עושים"); שתרם את הרע שגרמו לו – עינויים וצלב – כהוכחה לכך שאהבתו הייתה גדולה מהמוות, מבלי להפסיק לאהוב אותם, אפילו כשלקחו את חייו: אלוהים הקים אותו מהמתים והיום הוא חי, לסלוח לכל חטא, לכל פשע.

"זמננו צריך לחדש את בניית הכנסייה, כמעט פסיכולוגית ופסטורלית, כאילו מתחילים להתחדש מחדש, מההתחלה, אם אפשר לומר כך, לחדש את החיים… "(פאולוס השישי, קהל, רביעי 4 אוגוסט 1976).


שירי הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית

Libro de Cantos Resucitó

ספר השירים נכתב על ידי המרכז הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלי הדיוקסיזני ברומא ומדריד, ספר השירים הוצא בשפות שונות וגם בצבעים שונים כדי להבדיל בין השלבים ההדרגתיים של הדרך. כותבי המזמורים צריכים לדעת איך לבחור את השירים בהתייחסות לשלב של הדרך שבה הקהילה שלהם נמצאת ולחכות לקאתכיסטים שלהם כדי לשלוח להם את השירים של ימי נסיגה רוחנית השונות והשלבים השונים של הדרך. בצורה זו האחים יכולים להבין טוב יותר את המשמעות של כל שיר. בדרך זו האחים יכולים להבין טוב יותר את המשמעות של כל שיר.


התזמורת

התזמורת הסימפונית של הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית הוקמה כשירות של הדרך הנֵאוקַטֵקוּמֵנאלית לשליחות באמצעות מוסיקה.

Orquesta Sinfónica del Camino Neocatecumenal